א' בסיוון, מלכה ומשפחה מלבלבת

את כתיבת הספר הזה לא תכננתי, כמו גם את המפגשים המרתקים שזומנו לי בעקבותיו. מפגש מיוחד כזה אציין כאן לרגל התאריך העברי המיוחד של היום – א' בסיוון.

א' בסיוון של הגולן

היום הוא א' בסיוון. את כ"ח באייר כולנו מכירים – זהו יום שחרור ירושלים. אבל אתם יודעים, אחרי כ"ח מגיע כ"ט, ואז ראש חודש: א' בסיוון. ומה מיוחד לו אותו א' בסיוון? טוב, כולם יודעים, ראש חודש הרי הוא יום טוב, כך לפי מסורת ישראל.

אך א' בסיוון הוא יום טוב מסיבה נוספת, כי יש שיאמרו שזהו יום שחרור הגולן. יומיים לאחר שחרור ירושלים פרצו ראשוני הלוחמים אל הגולן המבוצר.

כמו כל דבר ועניין אין מתנות חינם, וודאי לא במזרח התיכון, אך היה קונצנזוס מובהק כי את הרעה הזו שבגולן ישראל תידרש למגר.

ערוץ הג'ילבון וקו התלים הראשון מעבר לנהר הירדן שצופה על עמק החולה

קו התלים הראשון בחזית רמת הגולן ובו דרדרה ותל הילאל לצד הג'ילבון מהם צפו הסורים גבוה מעל עמק החולה, שם נמצאים היישובים חולתה גדות ויסוד המעלה. התלים הללו צפו גם מעל כביש 918 של ימינו שאז כונה דרך מע"צ (כהנצחה לאנשי מע"צ שנהרגו כאשר הקימו את הכביש שהיה בשנות השישים מעין קו גבול מול סוריה). האש שהונחתה משם על הישובים הייתה מעיקה וקטלנית.

“המג"ד, סגן אלוף יצחק חלפון, ניהל את הארטילריה שהופעלה מנגד. בהגיעם למוצב אשמורה המוכה, הכביש הופגז והם נשכבו בעמדות. משם החלו במסע רגלי לרמה. הם חלפו מעל נהר הירדן בגשר החמישה ומישהו צעק שהם עברו את הגבול.”

מראשוני הכוחות שהופעלו במרכז הרמה היה זה של גדוד המילואים עליו פיקד יצחק חלפון. פעולה זו גם תרמה להסוואת מאמץ הפריצה העיקרי הממוכן לגולן באמצעות כוח שריון וגולני.

הפלוגות של חלפון התפצלו ובעוד האחת ניהלה קרב עיקש בתל הילאל, האחרת נקלעה למארב אש צלפים. אלא שהסורים היו ערוכים היטב בתעלות מבוטנות, מצוידים במיטב המקלעים והתותחים שציידו אותם הסובייטים.

בלחימה זו היו גילויי גבורה רבים כמו של החובש הקרבי מאיר דיין שחבש פצועים תחת אש עד שנהרג בעצמו. חלפון שפיקח על הקרב בתל הילאל הסמוך, הצטרף גם הוא וביקש לזהות מקרוב את מקור הירי אלא ששם נפל.

מבע פניו של יצחק חלפון זיכרונו לברכה

מלכה ומשפחה מלבלבת

את מבע פניו הנאות של יצחק חלפון לא זכיתי לראות, אלא שגברת חביבה אותה פגשתי בבית העלמין הציגה עצמה כמלכה אחותו הקטנה. מלכה היא אכן הייתה. כמובן ששמחתי מאוד להראות לה כי במקרה האח הגדול מונצח בספר, מהר מאוד זכרה הפרטים, עמ' 212 פרק 44, היא חריפה המלכה. אפילו לבשה כחול בתואם לספר, שגם בכריכתו התעקשתי לאיזה פס תכול של ים. סיפרה לי על המשפחה שעלתה מלוב. התפתחה שיחה מעניינת.

אבן המצבה בבית העלמין הצבאי

ובכל זאת, אנחנו נמצאים בבית עלמין צבאי – אבל משהו שם נראה מלבלב. אני רוצה להראות לכם את אותה התמונה, רק הפעם קצת אחרת – איך אומרים תמונה אחת שווה אלף מילים… הפעם עם האנשים!

האחות מלכה שהיא מלכה וכמה דורות למשפחה הפורחת והמבורכת

כי בסוף אנשים זה כל העניין… תראו בעצמכם כמה הם פורחים ומלבלבים! אט אט הצטרפו להם רבים מבני המשפחה (לדברי האחות הם איחרו זה לא שהיא הקדימה חח), שזה מעניין כשלעצמו, כל אחד מגיע מעיר אחרת ברחבי הארץ אך הגיעו כולם וממש מגובשים, בני כמה דורות, מרשים.

אז גם הרגשתי את יצחק האח מאוד נוכח, כי בתחילת השיחה סיפרה מלכה כיצד האח הגדול גיבש אותם כמשפחה. אדם כריזמתי, משפחה מגובשת בהתאם. זה מעניין לראות שאת פועלו של אדם בחייו ניתן לראות גם לאחר מותו, כי הרוח שלו שורה למעשה בכל מכריו…

אז מה דעתכם? מוזמנים להגיב ולהעלות על הכתב כל מחשבה בנושא.