
יום ירושלים
כ"ח באייר אותו מציינים בארץ וחוגגים וזאת לרגל יום ירושלים, הוא הרי גם יום שחרור ירושלים. אך לא תמיד ברור מתי בדיוק העיר נתפסה?

הר הבית, או: "בניתם את זה מעל זה ואנחנו הכובש…"
“לא טבעי הדבר שבמקום בו התגוררו יהודים מאות שנים והתפללו בלב העיר העתיקה ובכותל המערבי, נפרסו לפתע צלפים ירדנים וחיילים.”
ניתן לחשוב שהיה זה בהיסטוריה הרחוקה איפשהו לפני 2000 שנה, כשהרומאים החריבו את בית המקדש או אולי קודם לכן בימי יוון או בבל? ומה נאמר על המבנה המוסלמי של כיפת הסלע שהוצנח לו מעל קודש הקודשים של הר הבית בשנת 661 לספירה…
אך לא זה המקרה – היהודים תמיד חזרו אל העיר הקדושה להם לה היה שמור מקום עמוק בליבם גם לאחר כל חורבן או פוגרום…
וצריך גם להודות שאנחנו עם למוד סבל, עם שתמיד ידע למצוא פיסת אור בכל אפלה, הרי תנו לנו רק כותל אחד חרוך אך עיקש להתפלל עליו, מקירותיו של בית המקדש המרהיב שחידש הורדוס ובו צעדו היהודים תחת עמודי בזיליקה עם תקרה שהתנשאה כמעט לגובה 40 מטרים. אנחנו לא צריכים את כל זה, כותל אחד שהמשיך לעמוד בגאון ליד קודש הקודשים הוא כל שנבקש.
“המצב התמוה הזה בירושלים ובעיר העתיקה נוצר רק שנים ספורות קודם לכן.”
אך שוב, מתי העיר "נתפסה"? טכנית, מדובר במועד קרוב הרבה יותר לזמננו, רק 19 שנים לפני שהעיר שוחררה ואוחדה לה ב-1967, אז העיר העתיקה ובה הר המוריה הכותל ובתי היהודים ברובע היהודי חזרו לשליטה של יהודים.
“אך המצב בארץ נעשה נפיץ במיוחד ב־29 בנובמבר 1947, אז הצביעו מדינות האו"ם על חלוקת הארץ – שתי מדינות לשני עמים. כעבור ימים בודדים נפתחה מתקפה ערבית על כל היישוב היהודי, כסירוב ברור לתוכנית.”
היהודים בארץ ואלו שהתגוררו בעיר העתיקה בירושלים כבר היו למודי ניסיון ופוגרומים, הם ראו למשל מה קרה ליהודי עיר קודש אחרת בה התקיימה מאות שנים קהילה יהודית – "הטבח בחברון"… כאשר ההמון הערבי מוסת בידי מנהיגיו והאסלאם הקיצוני חוגג וכל זאת בשנים של נאציזם, קל היה לנחש שטוב לא יצא מזה ליהודים…

“משנכנסה שנת 1948, חסמו הערבים את הכניסה לעיר העתיקה בירושלים. בכך החלה בפועל המלחמה על הרובע היהודי, עליו הוטל מצור. מי שרצה היה יכול לצאת, אך היוצא לא הורשה לשוב ולהיכנס.”
וכך החל לו מצור ערבי על אלפי היהודים הנותרים בין חומות העיר העתיקה והיהודים נקראו להיכנע.
אז מה דעתכם? מוזמנים להגיב ולהעלות על הכתב כל מחשבה בנושא.



כתיבת תגובה