מקדש חברתי ומדיני
מבנה סטואה בסיליאה ברחבת בית המקדש השני – מקור איורי המקדש בסרט היוטיוב 'בית המקדש – פאר היצירה בימי הורדוס' מאת מכון מגלי"ם בקישור הזה
הסמל המובהק לחורבן ירושלים בעת העתיקה הוא כמובן חורבן בית המקדש השני בידי רומא, המעצמה הגדולה של התקופה.
ניתן לחשוב על בית המקדש כמבנה ארכיטקטוני מרהיב ותו לא. או אולי מבנה הלכתי בלבד, מקום הסגידה לאל? ומה עם משמעות שלטונית כמבנה של פסיקה ומשפט? הרי זה היה מקומה של הסנהדרין ובה פעלו הדיינים של בית הדין הגדול. ויש גם את ההיבט החברתי שהוא אולי הכי חשוב – אחרת איך בכלל מאחדים בין עם שבטי שכזה?
ימי העלייה לרגל ובחגים היו ימים יפים, בהם העשיר מצפת או ציפורי פגש בחקלאי או הבנאי מיתר קצות הארץ, האנשים נפגשו וכמו יהודים טובים דיברו הרבה והחליפו דעות ומחשבות.
כך שבפועל היה למבנה זה תפקיד מרכזי וחשוב לאומה היהודית, כפי שזו ייחסה לו ומשלל היבטים תרבותיים וחברתיים, שאינם בהכרח דתיים.
אז על מה חרבה ירושלים והאם הלקח נלמד?
ירושלים הרים סביב לה – ירושלים על רקע בקעת הירדן
ראשית יש לזכור שבאותם הימים העם היה תחת שלטון זר. תארו לכם שלא רק הממלכה היהודית והאצולה נדרשו לשלם מס כופר לרומא, אלא אפילו הקבצן בשדה נדרש לעמול קשה לשם כך ולשלם, אז מה שאין לו מה לאכול. עול שלטון רומא היה אכזרי וקשה, וזאת לאחר כמאתיים שנות שלטון בידי יוון.
אך ההתפוררות האמיתית הגיעה מבפנים, התפוררות חברתית, וקשיי התקופה וודאי שהאיצו בכך. ההתפוררות הזו הייתה בכל הרמות. דוגמא לכך אפשר לראות בהקשרו של אותו סמל מדובר, של בית המקדש. אם ניתן היה לחשוב שהכהן הגדול יהיה החכם שבאנשים, הרי שבפועל באותם הימים היה זה מי שהרבה לשלם לשליט אגריפס השני, שאף שהיה צאצאו של הורדוס גם הוא לא קיבל מרומא זכות של ממש לשלוט ביהודה אלא רק בשטחים חלקיים בצפון.
ובכל זאת, המקדש עמד על כתליו. על פניו אנשים מתפללים ולפחות כלפי חוץ עוסקים במצוות חברתיות, אז איפה הבעיה? חכמי התלמוד הבבלי התייחסו לכך:
“מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם”
למעשה מביאים החכמים שרשרת של סיבות, "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה" וכך הלאה, אך כולן מקורן באותה האחת, אותו מחסור קטלני במצרך אהבת החינם… רצו לומר שמדובר בחברה בקריסה… מושחתת, בלי נורמות אמיתיות של צדק וערבות הדדית…
הזדמנויות רבות היו לעצור את החורבן
החופש הזה היה מוגבל בזמן וקשה היה להאמין שרומא פשוט תשכח מדבר המרידה. ובנוסף ובעוד הקיסרים הרומים נפלו והתחלפו עקב בעיות פנימיות, לא נעשה בארץ כל מאמץ מדיני לסגת מן המרד טרם רומא תפעל שוב והפעם במלוא כוחה.
אבני הבליסטראות שנמצאו מול חומות ירושלים המנותצות
ובינתיים בירושלים נדמה כי היו הזדמנויות כה רבות למנוע את החורבן הזה, אלא שההנהגה פספסה כל אחת מהן. ואם לדייק, אותה "הנהגה" נתפסה בידי קומץ של קיצונים שלקחו בכוח את השליטה והתעלמו מדעת העם, שאנשיו רק ביקשו לעבור את התקופה בשקט, לשלם לרומא את השלל והמס שדרשה ולשרוד.
אותם "מנהיגים" לא נערכו מול רומא, הם היו עסוקים במאבקי כוח ושליטה רצחניים. ובכך אבד כל היתרון של ביצורי חומות ירושלים ומאגרי החירום שהיו ערוכים בתוכה:
“כל אחד נלחם באויביו, עם הבליסטראות ומכונות הקלע בראשי המגדלים. יתר המתונים נמצאו ביניהם, תשושים וחסרי אונים. במהלך הקרבות בוצעו הצתות מכוונות והצלבות אש, ומבלי שאיש התכוון לכך נשרפו מחסני המזון שנאגרו לקראת המצור. ובלי שאיש רצה, נפתחה הדרך לחורבן. כי מה יועילו ביצורי ירושלים, אם נשרפו מאגרי חיטים ושעורים, שמן ועצים, שיכלו להספיק לעשור שנים.”
דבר אחד בטוח ואת זה ההיסטוריה לימדה, כי רק כאשר ישנה אחדות בעם הזה וסובלנות אל האחר, רק כשהדבק החברתי-מדיני הזה מחזיק, אז גם מגיעים ימי השגשוג הפריחה.
אז מה דעתכם? מוזמנים להגיב ולהעלות על הכתב כל מחשבה בנושא.
להשאיר תגובה