נס חנוכה והתחלה נושנה

הריני מכריז בזאת

הריני מכריז בזאת על לא פחות מלידה, כן כן, ספר חדש בא לעולם! ספר אודות הימאי המהולל… ספר על מדינה בתקומתה…

נו, למה כל הדרמטיות, הרי לידה כרוכה בכאב וכאן בהחלט מדובר במאורע משמח למדי. אבל צריך להודות, שלוש שנים שהספר נכתב לו על אש קטנה בשעות הקטנות של הלילה חסרות המנוחה, אפשר לומר שהיה כאן גם מן הסבל. אך בבוא השמחה כל היתר נשכח.

עותק שמש ראשון לספר 'הימאי ממקנס' יחד עם גיבורת העלילה בעל כורחה

עותק שמש בחג החנוכה

קודם להדפסת ספר נהוג להוציא 'העתק שמש', מן גרסה ראשונית שמאפשרת להתרשם מהספר שעומד לצאת לעולם. רצה הגורל ועותק השמש התקבל בנר ראשון לחג החנוכה. מן צירוף מקרים סמלי שכזה. חג החנוכה מציין את ניצחון האור על החושך, אולי כפי שעותק השמש מסמל.

עותק השמש ונר חנוכה ראשון

החנוכה המדוברת היא כידוע חנוכתו המחודשת של בית המקדש ונס מנורת שבעת הקנים שדלקה שמונה ימים.

שחזור מנורת המקדש ברחבת הרובע היהודי

יש משהו מרגש בביקור בירושלים במהלך חג החנוכה. שלל חנוכיות מאירות את העיר, והרי אלו נראות ממש כאותה מנורה. יש תחושה ברורה של תקומה.

חנוכיות של אור על חומות העיר העתיקה בירושלים ומגדל דוד

גורל השורשים העבריים

ומעבר לעותק השמש שהתקבל בחנוכה, התקבלו כאן עוד מספר סימנים ורמזים.

המועד המסתמן להשקת הספר הינו ה-1 בינואר, מועד לועזי מוכר לחגיגה אזרחית. אלא שהתאריך המדויק מעט מוקדם מכך ומתעקש לחול השנה בסמוך לעשירי בטבת, יום אבל שציינו החכמים בו החל מצור נוראי על ירושלים שהוביל לסוף תקופת מלכות ומקדש ובית ראשון.

נוסף לכך, יש לציין כי בעלילת הספר פרטים רבים שאינם ידועים בכללם לציבור הרחב. אלו הצריכו מעבר דרך הצנזורה הצבאית. רצה הגורל וגם האישור המיוחל מהצנזורה התקבל דווקא ביום י"ז בתמוז, מועד בו מציינים את הבקעת חומות ירושלים, שלושה שבועות לפני חורבן הבית שחל ביום ט' באב.

“הוא הרהר בכך שאולי יש מחזוריות כלשהי של החיים, שאנו בני האדם איננו ערים לה, מבעד להסתרי הדורות והשנים.”

אז הספר הזה מתעקש לשמור על שורשיו העבריים, מה כאן מנסה הגורל לרמוז?

החורבה כבר אינה חרבה – המבנה המשוקם של בית הכנסת החורבה

אני חושב שהתשובה נמצאת אולי במקום זה המכונה "החורבה". בית הכנסת ששוכן בירושלים בלב הרובע היהודי, הוחרב פעמיים. והרי הינה הוא שוב עומד לאחר ששוקם בפעם השלישית. בפעם האחרונה הוא פוצץ בידי הלגיון הירדני במלחמת העצמאות.

“החיילים הירדנים התקרבו לאזור בו התושבים התבצרו ופוצצו בית אחר בית. הם הצליחו להשתלט גם על בית הכנסת 'החורבה' והחלו להשליך רימונים מהקומה העליונה של בית הכנסת לעבר התושבים היהודים ברחובות הסמוכים. ריח אבק השרֵפָה היה חריף והעשן המחניק כיסה תחתיו את הפצועים הזועקים. גם הבנות הצעירות התרוצצו, כדי לפנות את הפצועים בעוד בגדיהן מגואלים בדמם. אנשי הלגיון פוצצו את בית הכנסת, ששוב חרב.”

לא הרחק משם, בפרוור תת קרקעי, ניתן ממש לעבור אחורה בזמן. לחזות בבתי הכוהנים ששוחזרו בחפירה, מרגיש כמו הזמן עמד מלכת ב-2,000 שנות קיפאון. אך לא עוד!

רובע בתי הכוהנים בפרוור ההרודיאני וקורות העץ המפוחמות מימי חורבן המקדש

ירושלים בראש שמחתנו ונס התקופה

מקטע כותל אילם ודומם?

“והרי את המסורות העתיקות היה קשה לטשטש, ממש כפי שהרומאים לא הצליחו להעלים את אבני נדבך רבא שחיזקו את הכותל, אבנים שאורכן כאוטובוס ומשקלן מאות טונות.”

הכותל הזה כבר איננו דומם ואילם ורחבתו שוקקת חיים.

עדות לכך מתקבלת בימי חג, ממש כמו באותם ימי שָלוש רגָלים. יהודים מכל העולם גודשים את הרחבה, מבקשים בקשה לעצמם, או בתפילה למען משפחתם ועמם.

רחבת הכותל הגדושה באנשים והחנוכייה שמוצבת בה מדי חג חנוכה

“הכותל הזה עודנו עומד בגאון, חרף אין־ספור קיסרים ומצביאים שתפסוהו. מקטע הכותל הצנוע הוא כשריד שחדל להיות אילם ובו שוב נשמעה תפילה יהודית הומייה.”

לאחר 2,000 שנות גלות, תקומת המדינה היא הנס האמיתי. ועל כך עלינו לברך.

“עולים רבים הגיעו במסעות ארוכים, לאחר שעברו תלאות דרך רבות. תקומת המדינה הייתה בגדר נס, פשוט כך. כולם הבינו את חשיבות התקופה הגורלית וכל אחד תרם כפי יכולתו.”

אז מה דעתכם? מוזמנים להגיב ולהעלות על הכתב כל מחשבה בנושא.