היה די מפתיע ובדיוק בזמן, לגלות כך מכתב שנשלח היישר מהנשיא והתקבל ממש ביום הולדתי...
“הספר מגולל, בכתיבתך הקולחת והעשירה, מסע שהוא למעשה כפול: הן מסעו של אביך בהפלגותיו בין ארצות, והן מסע לחיפוש זהות ותובנות חיים.”
“בד בבד, זהו גם מעין מסע על-זמני ייחודי בקורות העם היהודי יוצאות הדופן. העיון בו מחכים ומעשיר, ומשרטט קווים לדמותו של עם הנשזרים בחוויותיו הייחודיות של אביך, במסעותיו כימאי באוניות צי הסוחר הישראלי.”
אבל מצד שני זה לא לגמרי מפתיע, וממש כפי שאמור במכתב הספר הזה על אבי הימאי הוא גם ספר על זהות ועל עם, ונוגע באחדותו של העם והזיכרון הקולקטיבי הממושך שלו…
בספר משולבים פריטי ארכיאולוגיה מסקרנים להיסטוריה היהודית בארץ ישראל, להם משמעות יתרה בימינו אנו, כאשר יש המנסים לערער על יסודות המורשת ההיסטורית הזו (ראו תאריכון):
כך למשל ברכת כוהנים על קמעות שאותרה והיא מהמאה ה-6 לפני הספירה (אותה ניתן לראות באתר מוזיאון ישראל בירושלים) – אלו הם שני קמעות נדירים שנמצאו בכתף הינום בירושלים, רקועים על גלילי כסף ושזורים בשרשרת מתקופת חורבן בית ראשון ובהם מובאת גרסה מוקדמת לברכת הכּוהנים, שלמעשה קדמה מאות שנים לטקסט המקראי עצמו!
ולא פחות חשובה היא אבן הקיר שנמצאה ביישוב תל זית בשפלת יהודה מהמאה ה-10 לפני הספירה ובה רצף 22 אותיות הכתב העברי הקדום. וכך גם אסטלת האבן של כתובת תל דן מאותה תקופה, בה מלך זר מזכיר את מלכי בית דוד וישראל (מילניום לפני תחילת הספירה).
הספר גם מזכיר אישים להם תרומה ייחודית לאומה הישראלית-יהודית לאורך הדורות:
וכן מונצחים בו עשרות גיבורי ישראל ולוחמים (שגם מתוארים בלשונית יזכור בראש אתר זה), הכל מעדויות שנתנו מפקדים וחבריהם. בין אם מדובר בלוחמים שנלחמו על תפיסת הגולן בעת המודרנית, או בכלל במרדכי אנילביץ' שהנהיג את מרד גטו ורשה, או אף את שמעון בר גיורא שבלם את הרומאים בדרכם לירושלים בימי המרד הגדול…
ונחתום בכך:
“הכותל הזה עודנו עומד בגאון, חרף אין־ספור קיסרים ומצביאים שתפסוהו. מקטע הכותל הצנוע הוא כשריד שחדל להיות אילם ובו שוב נשמעה תפילה יהודית הומייה.”
אז מה דעתכם? מוזמנים להגיב ולהעלות על הכתב כל מחשבה בנושא.
abefiction 
כתיבת תגובה