נעורים בקבוצת מסדה

יישובי הצפון מככבים בעלילת הספר ומופיעים בה 364 פעמים, ללא ספק זהו מרכז הכובד של העלילה בישראל מלבד בארצות העולם הגדול. מבין אלו בולטים במיוחד היישובים סובבי הכנרת ואחד מסוים – הקיבוץ מַסָּדָה, אשר שמו מוזכר במספר דו ספרתי של פעמים…

מַסָּדָה – הקיבוץ בעמק הירדן בדרום הכנרת נוסד ב-1937 כיישוב חומה ומגדל. עלה בלהבות בקרבות העצמאות ושוקם.

קבוצת מסדה במבט אל המזרח

ימי חברת הנוער

הקיבוץ הצעיר שהתאושש מתלאותיו במלחמת העצמאות קלט אליו קבוצות נוער מרחבי המדינה ברוח התקופה והעלייה, הרביץ בהם חינוך וחיים מלאי תוכן ששילבו למידה וגם עבודה.

חברי הנוער של מסדה תרים את הארץ לאורכה ולרוחבה

יוסי הצעיר הגיע לקיבוץ בשנות ה-60 המוקדמות ונשאר שם מספר שנים, כמעט עד גיל צבא. הקיבוץ העמיד לרשות הנערות והנערים חדר קטן במתחם של צריפים, שיובאו משוודיה – ממש איקאה של פעם. הצריפים הללו היו קלים להרכבה והתאימו למשימת קליטת האוכלוסיה.

יוסי השתלב שם היטב והיו לו שם חיי חברה מגוונים. חדרו היה גדוש בדגמים של מטוסים, אלו הופצו דאז בביטאונים השונים ואותם הרכיב בשקיקה. את הקשר עם משפחתו שמר באמצעות מכתבים ובביקורים בחגים. הייתה זו תקופת נעורים יפה עם הרבה רגעים שמחים ומשעשעים.

“בקיבוץ הם פרחו. את משפחתם פגשו רק בחגים, בעיקר בפסח ובראש השנה. באחת הפעמים יוסי קיבל בקיבוץ מתנה לרגל החג, תרנגול. הוא הצליח לשאת אותו עימו באוטובוס כל הדרך עד לבית בחדרה, דבר שתמיד שעשע את חוה אחותו הקטנה.”

החדר בצריף השוודי בקיבוץ

על בננות ועניינים

“כנער היה בעל מבנה גוף קטן. פעם אחת, כשנסע עם הטרקטור באחד מכבישי האזור, הבחין בו שוטר ותהה מה עושה ילד מאחורי הגה של טרקטור גדול…”

על הטרקטור בכבישי העמק

לאחר שלמדו, עבדו. עיקר העבודה בקיבוץ הייתה במטעי הבננה, אותם שתלו. חרף גילו הצעיר ומאחר והיה בעל חוש טכני נבחר ללימודי נהיגה על טרקטור. בעגלת הטרקטור היה מסיע בכבישי העמק את כפות הבננה הבשלות.

במטעי הבננה של מסדה

לימים שיכנו בצריפים השוודים הללו את מתנדבות ומתנדבי חו"ל שבאו לארץ לתקופות קצרות, שהותירו בהם זיכרונות יפים מהארץ והקיבוץ ורושם עמוק לשנים ארוכות.

מתנדבי הקיבוצים בצריפים הותיקים (צילום מתוך דף קיבוץ מסדה באתר הפייסבוק בפוסט משותף עם אסף שור)

דואר זריז

שלחתי לסיגל האלופה מהקיבוץ כמה ספרים במחיר הגיוני. כעבור יומיים בדקתי מה מספר החבילה כדי לעדכן אותה, כי מי יודע מתי תגיע החבילה. כשפתחתי את הטלפון ראיתי שיש לי ממנה הודעה, החבילה כבר אצלה. רשמתי לה שיש משהו קסום ולא מוסבר אצלם בדואר במסדה.

התכתבות עם אלופה על דואר קסום

בשנות ה-60 המוקדמות היה לדואר תפקיד מרכזי כאמצעי תקשורת חשוב. כך גם התכתב יוסי עם אחותו בת גילו שרק המרחק הפריד ביניהם.

“אחת לשבוע שלחו מכתב, האחד בשבילו והאחר עבורה. המכתבים הועברו בדואר בדיוק רב. חברת הדואר, שלא הייתה עמוסה, עבדה באותם ימים ביעילות רבה. התכתובות חיזקו אותם מאוד ומכך התעודדו. למרות המרחק הפיזי שנקבע ביניהם, עדיין היו יכולים לתמוך ולשתף בכל אשר חוו ועברו.”

טנקים עולים לרמה

בשירותו הצבאי היה יוסי מכונאי טנקים והוצב בגזרת הכנרת, ממש כבימיו בקיבוץ. הוא הכיר היטב את טנקי השרמן והיה כמובן גם מוסמך לנהוג בהם.

אותם ימים עברה תקופה ארוכה ומתוחה על יישובי הצפון, לאחר שנאצר הכניס טנקים מצריים לתוך סיני ובעקבותיו גם אלו של ירדן וסוריה. אפילו העיראקים בחשו בקלחת. הסורים הפגיזו מרמת הגולן את היישובים בתותחי ארטילריה צבאיים, מרום גובהו של המבצר שהוקם שם.

לבסוף עבר הצבא הישראלי ממגננה להתקפה רועמת בניצוחו של דוד אלעזר, מול המפלצת המבוצרת של הגולן. הכוחות נדרשו לפעול במהירות ולהשיג איום ממשי על הציר לדמשק. אך דווקא השטח של דרום הרמה אשר צופה על הכנרת ועמק הירדן נותר ללא מענה. ביומה האחרון של מלחמת ששת הימים עלו טנקים וצנחנים גם לשם. באחד הטנקים חסר איש צוות והיה נחוץ להחליפו בהקדם. כך מצא עצמו יוסי מתנדב לטפס לרמה כאיש סדיר באחד הטנקים הללו שאוישו כולם בידי אנשי מילואים.

הדרך שעולה לדרום הרמה ומתנשאת מעל תל קציר ובה עברו השריונאים

“הם יצאו סמוך למושבה כנרת ועברו לצד קיבוץ כנרת, משם נעו על הכביש בין דגניה למעגן. השרמנים נדרשו לפלס את דרכם בין רכבים נטושים שנפגעו בימי הלחימה. לא הרחק משם, בחלקו הדרומי הזה של הכנרת, נמצא גם קיבוץ מסדה אותו יוסי הכיר היטב.”

הפלגות ויתר מכונות

בהמשך דרכו ולאחר סיום הפרק הצבאי בחייו, החליט יוסי לצאת אל הים הגדול. היה זה טבעי עבורו להמשיך לעבוד עם מכונות גדולות, כאלו של רכבים וטנקים וכעת גם באוניות.

“זמן קצר לאחר שגם יוסי סיים את שירותו הצבאי, שהוארך פעמיים עקב המלחמה שפרצה, שיתף את אחותו ברחשי ליבו: "אני רוצה לראות עולם," אמר לה. זו הייתה תחושת הבטן שלו. עד מהרה נעשה ימאי ושוב לא ראה את ביתו ומשפחתו במשך תקופה ארוכה.”

בתוך עוד חדר מכונות בבטן אונייה בלב ים, ממש כמו יונה הנביא שנבלע לבטן הדג הגדול

מכשיר טלפון קטן – אישה גדולה

מכשיר טלפון הנוקיה הנצחי של יוסי (ימין), והגב' נועה ק. תמונת פרופיל (שמאל)

יוסי נהג להסתובב בכיסו עם מכשיר סלולרי קליל וקומפקטי, מסוג המכשירים הללו שייצרה חברת נוקיה עליהם סופרו בדיחות רבות בשל כושר עמידותם הרב.

“הציע לו להשתדרג למכשיר חכם עם צג גדול, יוסי שמע לעצתו ורכש מכשיר שכזה, אך כעבור זמן חזר למכשיר הקטן. הוא היה אדם בעל חוש טכני, אך מה היה צריך יותר מכך כשנדרש רק לטלפן או לשלוח הודעה.”

אחת הרשומות שנשמרה במכשיר מסקרנת במיוחד, "מסדה נועה" נרשם שם. היה זה מספר הטלפון האישי של מורתו נועה ק. שלימדה אותו בימיו בקיבוץ הצופה אל הכנרת. ובכל זאת, הוא כבר כמעט בן 80 ותקופת שהייתו במקום הייתה כשהיה בגיל מצווה והשנים העוקבות.

נועה הזמינה אותו לשמור עימה על קשר ולעדכן על קורותיו עוד מימיו שם כנער. בזמנו היה מתקשר לטלפון הראשי של הקיבוץ, בהמשך גם לטלפון נייד. קשה להאמין אך כן עשה ושמר על קשר עם אותה מורה שהדריכה אותו בנערותו וזאת עד שמלאו לה כ-75 שנים, מכאן והלאה הגיל כבר עשה את שלו לשני הצדדים… ואולי יש בכך להעיד על אישיותה יוצאת הדופן, האחריות והחיבה המחבקת שהעניקה לבני הנוער אשר במוחותיהם יצקה תוכן ומשמעות, והכל באנושיות רבה כפי שניכר בפניה ומחיוכה.

סיכומו של דבר

“במבט לאחור יודע ששם למעשה את המעט שיש בי למעשה שם קיבלתי. הייתה מסגרת, היה תוכן, היו פעולות חברתיות.”

לקיבוצים היה תפקיד מכריע בביסוס היישוב העברי המחדש את ארצו, אם כיישובי חומה ומגדל או עוד קודם לכן כגרעיני התיישבות חלוציים בימי העליות הראשונות. אך תפקיד לא פחות מכך היה הסיוע במשימה הלאומית של אותן השנים והיא משימת קליטת העלייה.

ועדיין, ולמרות קבלת הפנים המחבקת, ניכר כי התחבט עם עצמו בנושא אף שהפנים את רוח התקופה:

“היה אוכל, הייתה מיטה. כביכול הכל, אך למעשה לא ממש נורמלי לילד קטן לא להיות במסגרת המשפחה.”

אז מה דעתכם? מוזמנים להגיב ולהעלות על הכתב כל מחשבה בנושא.